<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פי"ג</h1>
<h2>דף נח:</h2>
היה זמן בגולה שהיו תורמין ומעשרין. ירושלמי (חלה פ"ד הלכה ד') רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום. מאן אינון הרובים, תרגומניא, ולא פי' מהו. מסכת עבודה זרה פרק רבי ישמעאל, ריש לקיש איקלע לבצרה חזנהו דאכלי פירי דלא מעשרי, אסר להו וכו'. כי אתא לגבי דרבי יוחנן, אמר ליה, אדמקטורך עלך זיל הדר, בצר לאו היינו בצרה. ותמה, שהרי בצר ובצרה שניהם חייבין לעשר. וזה שבצר הוא מערי מקלט בחלק ראובן, בארץ סיחון לדרום. ובצרה מערי מואב, וכמו שכתב גם כן רש"י ז"ל פרשת וישלח יעקב (בראשית ל"ו ל"ג) יובב בן זרח מבצרה, בצרה היא מערי מואב שנאמר (ירמיה מ"ח כ"ד) ועל קריות ועל בצרה, ולפי שהעמידה מלך לאדום עתידה ללקות עמהם שנאמר (ישעיה ל"ד ו') כי זבח לה' בבצרה. ושני הארצות האלו חייבים במעשר כמו שהתבאר פרק מ"ז, אבל לפי מה שהשיב פה רבי יוחנן נראה, שבארץ עמון ומואב יהיה פטור מלעשר. דקאמר ליה זיל הדר, בצר, כלומר שהוא ארץ סיחון ועוג החייב, אינו בצרה הפטור. מדרש איכה, רבי אבהו אזל לבוצרה ואתקבל גבי רבי יוסי וכו'. פרק במה מדליקין (שבת כ"ט ב'), ריש כנישתא דבוצרה גרר ספסלא לעילא מרבי ירמיה בר אבא.
